על חשיבותם של מדריכי סגנון במדעי הרוח והחברה: APA, MLA, ושיקאגו

פורסם על ידי יואב כהן בתאריך 15 פברואר 2016

כחלק מההוראות לכתיבת עבודה אקדמית, נדרשים סטודנטים לרשום את ההפניות ורשימת המקורות בהתאם לכללים ספציפיים של התחום בו הם כותבים. במבט ראשון כללים אלה עלולים להיראות מוזרים, מסובכים ואולי אפילו מיותרים. כתוצאה מכך, סטודנטים לא תמיד מבינים למה הכללים האלה חשובים ולפעמים פשוט מתעלמים מהם, דבר שעלול לפגוע בסטודנטים עצמם מבחינת הציונים שהם מקבלים והזמן שהולך לאיבוד על תיקון עבודות שכבר הוגשו. בהתאם לכך אני מציע כאן הסבר בסיסי על מהותם ומטרתם של מדריכי סגנון בכלל ובמדעי הרוח והחברה בפרט.

מהו מדריך סגנון?
מדריך סגנון נותן מענה לכל הסוגיות בהם כללי הדקדוק הרגילים אינם חד-משמעיים או אינם קיימים כלל, ובדרך זו הוא מכוון ליצור אופן כתיבה אחיד בתחום או ארגון מסוים. למשל, כללי הדקדוק באנגלית אינם אומרים כמה רווחים יש לשים אחרי נקודה המציינת סוף משפט: אחד או שניים. הויכוחים סביב העניין יכולים להיות קשים ומרים…יש חילוקי דעות סביב השימוש ברישיות במילים מסוימות, סביב השימוש בהדגשה ואותיות נטויות, סביב הכתיב או השימוש במילים חדשות וישנות, סביב השימוש הנכון במקפים, כתיבה נכונה של תאריך ושעה ועוד ועוד. ישנו גם הצורך ליצור עיצוב חזותי אחיד של מסמכים, אשר קובע כיצד ייראו פסקאות, גופנים, רווחים בין השורות, העימוד של הדף וכן הלאה. כאשר הכותבים בתחום או ארגון מסוים נצמדים למדריך סגנון אחד, התוצאה היא מסמכים אחידים שנראים מקצועיים. בנוסף, קיומו של מדריך חוסך זמן לכותבים, כיון שהוא נותן מענה לשאלותיהם.
לתחומים שונים ישנם צרכים שונים ופתרונות שונים לבעיות העולות בכתיבה, ולכן יש מדריכי סגנון ספציפיים לתחומים שונים. למשל, בתחום של עיתונאות וכתיבה כללית, מדריך הסגנון של סוכנות הידיעות AP נחשב לסטנדרט המקובל, אם כי ישנו גם מדריך הסגנון של הניו-יורק טיימס (שהשימוש בו הרבה פחות רווח). בתחום המחשבים ישנו מדריך הסגנון של מייקרוסופט, ולצדו, כמובן, מדריך סגנון של חברת אפל, שמיועד ליצור אחידות באופן הכתיבה והמינוח המתייחס למוצרי החברה. גם כאן, המדריך של מיקרוסופט פופולארי בהרבה מזה של אפל, והוא משמש לכתיבה בתחום המחשבים וגם לכתיבה טכנית באופן כללי.

מדריכי סגנון במדעי הרוח והחברה
מדריכי הסגנון של האקדמיה דומים במטרתם למדריכי סגנון אחרים, אך הם נדרשים גם לסוגיה קריטית במחקר המדעי: האופן בו יירשמו ההפניות בטקסט והרשימה הביבליוגראפית. הרעיון מאחורי כתיבת ההפניות והרשימה הביבליוגראפית הוא לאפשר לחוקרים אחרים להתחקות אחר הלך המחשבה של כותב המאמר וכך להבין את הבסיס התיאורטי והאמפירי שלו. אפשר לומר שההפניות בטקסט והרשימה הביבליוגראפית הם פירורי הלחם שהחוקר משאיר, על מנת שיוכל למצוא את דרכו חזרה לנקודת ההתחלה שלו – ולאפשר לאחרים לעשות זאת גם כן. כמו כן, בצורה זו הכותב מכיר בחוקרים שבאו לפניו ושסללו את הדרך למחקר הנוכחי, כלומר יש בכך מעין הכרה (ואולי אפילו הכרת תודה) בחוקרים הקודמים. אם ניקח דוגמא מהמקורות, הרי שגם בתלמוד נהוג לצטט שרשראות ארוכות של טיעונים וטיעוני נגד, כדי להבין את מלוא ההקשר של הסוגיות השונות, וכך נעשה גם במחקר המדעי. שימוש נכון בכללי הציטוט מבטיח שכל מי שראוי לכך מקבל את הקרדיט על הרעיונות והמחקרים המקוריים שלו ולהיפך. כלומר, כללי הציטוט הם גם כלי למניעת גניבה ספרותית בתחום המדע. מאחר שבשנים האחרונות האקדמיה החלה לדרג ולקדם חוקרים גם לפי המידה בה המחקרים שלהם מצוטטים, הרי שציטוט נכון ומדויק הפך לעניין חשוב עוד יותר.
בכל מקרה, ברור שבמדעים, כולל מדעי החברה והרוח, חשוב מאד להפנות ולצטט בצורה נכונה ואכן, בערך רבע עד מחצית מהתוכן של מדריכי הסגנון בתחומים אלו מוקדש לסוגיה זו בלבד: כיצד לצטט, כיצד להפנות בטקסט וכיצד להכין רשימה ביבליוגראפית בצורה נכונה. במדעי הרוח והחברה מקובלים שלושה מדריכים עיקריים: APA, MLA ושיקאגו, שכל אחד מהם משתמש בשיטה אחרת לכתיבת ההפניות והרשימה הביבליוגראפית.

מדריך APA: זהו המדריך המקובל עבור חלק ניכר ממדעי החברה, ובכלל זה חינוך, עבודה סוציאלית, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה וכמובן פסיכולוגיה. אני אומר "כמובן" כיון שהמדריך הזה יוצא לאור ע"י האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי (American Psychological Association). המהדורה האחרונה היא המהדורה השישית, שיצאה לאור בשנת 2009, וזהו המדריך התמציתי והברור ביותר מבין השלושה (לפחות בעיני). הוא כולל הסברים על אופן הצגת ממצאי המחקר (טבלאות ואיורים), סטנדרטים אתיים של מחקר, כללי עיצוב מאמרים, כללי כתיבה של מינוח סטטיסטי ומונחים וקיצורים שספציפיים לתחום הפסיכולוגיה, וכמובן כללי כתיבה ביבליוגראפיים. יש לציין שהמדריך נועד לכותבי מאמרים ועורכים במדעי החברה, והוא אינו מיועד ספציפית לכותבי עבודות מחקר ברמת התזה והדוקטורט; ברמה זו הכללים מוכתבים ע"י החוג או הפקולטה אליו משתייך הסטודנט, ויש לברר היטב עם מזכירות החוג מה בדיוק נדרש מבחינה זו. לפעמים יגידו לכם "תעשו לפי APA", אבל ישנם חוגים ופקולטות שמוציאים גרסה משלהם לכללים האלו. כדאי לברר זאת מראש כדי למנוע עגמת נפש בהמשך.

מדריך MLA: מדריך זה משמש למדעי הרוח ובעיקר לתחום האמנויות. המהדורה השלישית יצאה לאור בשנת 2008. פה יש דגש רב מאד על כתיבת המקורות (חצי מהמדריך מוקדש לכך), אולי בגלל שבתחומים אלו יש מגוון עצום של מקורות למחקר. בנוסף, ישנו כאן גם חלק ספציפי שמיועד לכותבי תזה ודוקטורט וגם חלק שמתאר את תהליך הפרסום במדעי הרוח.

מדריך שיקאגו: מדריך זה נמצא במהדורתו ה-16 שיצאה לאור בשנת 2010, והוא משמש בעיקר לתחום הספרות העיונית והפרוזה. עם זאת, יש תחומים שונים במדעי הרוח והחברה שמשתמשים בו או בגרסה דומה מאד שלו, כמו היסטוריה וכלכלה. זהו המדריך המקיף ביותר מבין השלושה. הוא כולל שתי שיטות ציטוט שונות, והוא נותן מענה למגוון רחב ביותר של שאלות בתחומי האיות, הפיסוק, והשימוש הנכון בביטויים ומילים. סוגיות שלא ניתן להן מענה בשני המדריכים הקודמים עשויות להופיע במדריך הזה, ומבחינה זו הוא משמש מעין "גיבוי" לשני המדריכים האחרים.

מה צריך לדעת לפני שמתחילים לכתוב את התזה/דוקטורט

  1. חשוב לברר מהם הכללים הנהוגים בחוג שלכם לסוג כזה של עבודה. שימו לב שלא תמיד המנחים מעודכנים בכללים הנכונים. חלקם הגישו את עבודותיהם לפני שנים רבות, ובבדיקת העבודה הם מתמקדים בהיבט התוכני ולא בהיבט הטכני. לפיכך כדאי לברר גם עם מזכירות החוג מהם הכללים הנהוגים. לפעמים תמצאו שהמרצה שלכם מבקש דבר אחד והחוג דורש משהו אחר…במקרה כזה כדאי לפשר בין הגורמים השונים כבר בשלב ההתחלתי, כדי לחסוך עבודה מיותרת בהמשך. בחלק מהמוסדות דווקא הספרייה היא זו שמקפידה על ההיבטים הטכניים, כך שיתכן שעבודה תקבל אישור מהבודקים, אבל כשהסטודנט מגיש אותה לספרייה, פתאום יש תיקונים טכניים רבים שעליו לבצע. ישנם מוסדות בהם "שומר הסף" הוא דווקא המקום בו מדפיסים את העבודות. בקיצור, כל מקרה לגופו ויש לברר היטב את העניין לפני כתיבת העבודה.
  2. חשוב לתכנן מראש. אתייחס לכך ברשומה נפרדת אבל כאן אומר רק זאת: אם לא תחשבו מראש כיצד יירשמו המקורות במהלך העבודה עצמה, אתם עלולים להגיע לסוף העבודה כשאין חפיפה בין ההפניות בטקסט לרשימת המקורות בסוף העבודה, או כשהמקורות עצמם לא שלמים. תיקונה של רשימת מקורות שחסרים בה פרטים אורכת זמן רב, ולכן מומלץ מאד לעבוד בצורה נכונה מלכתחילה.
  3. תכנון מראש חשוב במיוחד במדעי הרוח. במדעי הרוח משתמשים בהפניות מקוצרות בטקסט. זוהי שיטה שדורשת לנהל רשימת קיצורים של ההפניות כדי שהן תהיינה עקביות לאורך העבודה. כמובן, כדאי לנהל את הרשימה הזו כבר מההתחלה (אתייחס לכך ברשומה נפרדת).
  4. כללי ציטוט הם חשובים. לא כל המרצים מקפידים על הכללים ולא בכל המוסדות והתחומים מקפידים באותה המידה. אבל כיון שקשה לדעת מראש מה יהיה היחס כלפי ההיבטים הטכניים, וכיון שהרבה יותר קל לעשות עבודה טובה מההתחלה מאשר לתקן עבודה גרועה, עדיף להתייחס להיבטים הטכניים של העבודה כבר בתחילתה.

יש שאלות? לא מסתדרים עם ההפניות והביבליוגרפיה? אשמח לעזור! שלחו לי מייל עם כל הפרטים ואענה בהקדם.

בהצלחה,

יואב

תגיות: , , , ,
קטגוריה:דוקטורנטים,הנחיה בכתיבת עבודה,כללי,מדעי החברה,סטודנטים לתואר שני,עריכת ביבליוגרפיה

יואב כהן הוא מתרגם ועורך במדעי הרוח והחברה, והוא מציע את שירותיו לחוקרים ותלמידי מחקר. פרטים נוספים ניתן לקרוא כאן